מונצ'רס נ' חברת הגיחון בע"מ

פסק דין

המשיבה מבקשת את סילוקה על הסף של הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית שהגיש המבקש, מחמת היעדר סמכות עניינית, היעדר עילה והיעדר יריבות.

המבקש הגיש בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי נגבים ממנו חיובים עבור שירותי ביוב, על אף שאין הוא מקבל שירותים אלה מן המשיבה, שכן ביתו אינו מחובר לרשת הביוב העירונית. על פי חישוב שערך, מהווה החיוב בגין שירותי הביוב כ- 30% מן החיוב המאוחד עבור מים וביוב אותו גובה ממנו המשיבה. בהנחה כי רק 5% מכלל צרכניה של המשיבה אינם מחוברים למערכת הביוב, הגבייה העודפת שלא כדין מצרכנים אלה, במרוצת השנתיים האחרונות, מגיעה, לפי חשבונו, לכ- 46 מיליון ₪.

המבקש אינו חולק על כך שהתובענה הייצוגית מהווה, למעשה, תקיפה עקיפה של סעיף 3(ב) לכללי תאגיד מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), תש"ע-2009 (להלן: הכללים), ולפיו "צרכן, למעט ספק, המקבל שירותי מים מחברה, יחויב גם בעד שירותי ביוב אף אם אינו מקבל שירותי ביוב מהחברה...". כך גם אין הוא חולק, כי מכוחם של כללים אלה אין למשיבה שיקול דעת והיא מחויבת להשית על כלל הצרכנים, לרבות אלה שאינם מחוברים למערכת הביוב העירונית, תשלום הכולל רכיב בגין שירותי ביוב. אלא שלטענתו, בהתקינה את הכלל האמור, חרגה הרשות הממשלתית למים ולביוב מסמכותה לפי חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001, המסמיך אותה לקבוע תעריפים בעד שירותי מים ושירותי ביוב על פי עלותם, ומשכך אין היא מוסמכת להשית חיוב בגין שירות שלא ניתן וממילא אין לו עלות. לטענת המבקש, ניתן לתקוף כללים אלה בתקיפה עקיפה, וזו אף האכסניה הראויה, שאם לא תאמר כן, אין בנמצא ערכאה המוסמכת לדון בתביעת השבה ייצוגית נגד רשות בגין גביית תשלומים, המעוגנת בחקיקה.

המשיבה טוענת, כי אין להתיר תקיפה עקיפה בהליך של תובענה ייצוגית וכי מכל מקום, אין העניין הנדון מתאים לכך, שכן אין היא הגורם האמון על התקנת הכלל נשוא הבקשה ואין היא יכולה להציג בפני בית המשפט את הטעמים ואת השיקולים העומדים בבסיסו. עוד טוענת היא כי בית המשפט העליון פסק, כי הכללים הנדונים סבירים (בג"צ 10541/09 יובלים ש.ד.י בע"מ ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', מיום 5.1.12).

הדין עם המשיבה. אכן, אין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם תיתכן תקיפה עקיפה בהליך של תובענה ייצוגית. כך, למשל, ברע"א 729/04 מדינת ישראל ואח' נ' קו מחשבה ואח' (מיום 26.10.04), נאמר כי "במקרים המתאימים ניתן יהיה לתקוף מעשה מינהל בתקיפה עקיפה במסגרת תובענה ייצוגית. אפשר שדוגמה לכך היא מקום שלא פתוחה בפני התובע אפשרות של תקיפה ישירה ... הנטייה להיעתר לתקיפה עקיפה גוברת מקום שהיא נוגעת לתקנות בעלות תחולה כללית, להבדיל ממעשה מינהלי פרטני..." (וראו גם ת"צ(י-ם) 17846-10-10 קישון נ' מדינת ישראל, מיום 25.3.12).

אלא שבענייננו תקיפה עקיפה אינה אפשרית, מן הטעם שאין זהות בין הרשות שהיא מתקינת הכללים, לבין הרשות הגובה מכוחם של כללים אלה. מאחר שהמשיבה אינה מתקינת הכללים, אין בידיה להציג את הנתונים ואת השיקולים הרלבנטיים להצדקתם, וממילא לא ניתן לברר את התובענה, שאישורה כתובענה ייצוגית מתבקש בהליך שלפניי. אכן, מתקינת הכללים, הרשות הממשלתית למים ולביוב, אינה יכולה להיות נתבעת בתובענה ייצוגית, שכן לא ניתן לבקש נגדה סעד של השבה, שהוא הסעד היחיד שניתן להגיש בגינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות (פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006), אולם אין בעובדה זו, כשלעצמה, לאפשר את תקיפתו העקיפה של כלל מן הכללים, כאשר הנתבעת היא רשות הגבייה, שדבר אין לה עם התקנתם של הכללים.

ומכאן, שהדרך היחידה בה יכול היה המבקש להלך, בנסיבות העניין, הוא בהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, כפי שעשו עותרים אחרים בפרשת יובלים הנ"ל. עם זאת, על פניו נראה, כי בית המשפט העליון התייחס באופן כולל ועקרוני לכללים, המבטאים את הרפורמה שנעשתה במשק המים והביוב בישראל, וקבע כי המדובר בהחלטה מקצועית שנתקבלה לאחר היוועצות עם גורמים מקצועיים רבים, ובמסגרת הסמכות הרחבה שהוקנתה לרשות הממשלתית למים ולביוב בחוק. ועוד נאמר בו:

"מדובר בהחלטה הקובעת מדיניות כלכלית רחבת היקף, בעלת השלכות רבות בתחומים שונים ובעלת משמעות תקציבית. כאמור, לא שוכנעתי כי הכללים החדשים שנקבעו על ידי הרשות חורגים באופן קיצוני ממתחם סבירות רחב זה. בוודאי שהם אינם בלתי צודקים באופן משווע. ראשית, כפי שתואר בהרחבה בפתחו של פסק הדין, הכללים החדשים המרכיבים את הרפורמה נקבעו לאחר הליך ראוי, ארוך, מסודר ומורכב. כחלק מהליך זה הרשות התייעצה עם גורמים מקצועיים מתחומים שונים ואף קיימה מספר סבבים של שמיעת תגובות והצעות מגורמים מעוניינים ומהציבור הרחב בכתב ובעל פה. ראיה לכך שהרשות לא ניהלה את הליך השימוע מהפה לחוץ היא העובדה שהתוכנית המקורית הייתה להחיל תוכנית תעריפים דיפרנציאלית, תוכנית המיישמת את עיקרון העלות באופן דווקני. לתוכנית זו התנגדו גורמים שונים וביניהם התנועה למלחמה בעוני, תאגידי מים וביוב שונים והשלטון המקומי. כך למשל, טענה התנועה למלחמה בעוני במסמך עמדה שהגישה למועצת הרשות בשנת 2008 כי המודל שעמד אז על הפרק מפלה במימוש זכות היסוד של כל אזרח לגישה למים (נספח 5 לתגובת המדינה). בעקבות התנגדויות אלה שינתה הרשות את התוכנית ועברה למודל הנוכחי של הרפורמה, המשלב את עיקרון העלות עם עיקרון האחידות".

לפנינו, אפוא, קביעה של בית המשפט העליון, ולפיה אין בכך שעקרון העלות (עליו מבסס המבקש את טיעוניו) לא הוחל באופן דווקני, כדי לפגוע בסבירותם ובחוקיותם של הכללים שהותקנו במסגרת הרפורמה האמורה. ככל שהמבקש סבור אחרת, ולשיטתו אין בקביעות הללו כדי למנוע דיון פרטני בכלל זה או אחר שלא עמד על הפרק במסגרת העתירה לבית המשפט העליון, ההליך שנקט אינו ההליך המתאים וערכאה זו אינה הערכאה המוסמכת.

בנסיבות אלה, דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל (ראו רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' עובדיה קדמי, מיום 2.4.09).

התוצאה היא שהבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מסולקת על הסף.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: